החלטה בתיק בש"א 5956/07

לפניי בקשת המבקשים ליתן הוראות לבורר שמונה על ידי הצדדים, במסגרת הסכם פשרה (סעיף 9(ג) להסכם), ואשר קיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

המשיבות מתנגדות לבקשה וטוענות כי אין לבית משפט זה סמכות מקומית ועניינית לדון בה, ומכל מקום המבקשים לא הצביעו על הוראת חיקוק המקנה סמכות לבית משפט זה. כן נטען כי בגדר "בעיית עצה", כפי שהגדיר זאת ב"כ המבקשים, היה על הבורר בעצמו לפנות לבית המשפט.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, בתשובת המשיבות ונספחיה ובתגובת המבקשים, מסקנתי היא כי הדין עם המשיבות, ודינה של הבקשה להידחות.

מתוכן הבקשה עולה, כי בין הצדדים קיימת מחלוקת לעניין הפרשנות שיש ליתן לרישא של סעיף 9(ב) להסכם הפשרה. בסעיף זה נקבע, כי המבקשים ישתתפו באופן יחסי בתשלום ששילמו המשיבות עבור עלות הכנת תוכניות, תכנון וביצוע "כל התשתיות המגיעות למתחם (כבישים, מים, ביוב, חשמל ובזק) וכיוצ"ב...". לשיטת המבקשים עליהם להשתתף בעלויות בחלק היחסי שבהם נשאו המשיבות " בקטע הגובל במתחם שהוקצה למבקשים עפ"י הסכם הפשרה", ואילו לשיטת המשיבות יש לפרש הביטוי כפשוטו, היינו, כל התשתיות המגיעות למתחם.

לטענת המבקשים בתגובתם לתשובת המשיבות, הבורר הוא ששלח את הצדדים לבית המשפט להחליט בטענותיהם המנוגדות, שכן הבורר ציין בפני הצדדים שאין ביכולתו להכריע בשאלה אלו הוצאות פיתוח עליו לקחת בחשבון (סעיף 4 לתגובה האמורה). ב"כ המבקשים מסכים כי המדובר ב"בעיית עצה", כהגדרתו (סעיף 5 לתגובתו הנזכרת).

על פי סעיף ט"ז לתוספת לחוק הבוררות, " הבורר רשאי להביא שאלה משפטית המתעוררת במהלך הבוררות או את פסק הבוררות, כולו או מקצתו, לפני בית המשפט בדרך אבעיה לשם מתן חוות דעת" (ההדגשה שלי - א.פ.).

אם סבור הבורר, כי אינו מוסמך, או אינו מסוגל, לפסוק בטענות הצדדים, יכול הוא לפנות לבית המשפט על ידי הגשת "אבעיה".

"אבעיה" יכולה להיות בשאלה משפטית המתעוררת במהלך הבוררות, המוגדרת כ"בעיית עצה" או "בעיית פסק", המנוסחת בפסק הבוררות ומוגשת רק בסיומה. הבורר בלבד הוא שרשאי לפנות לבית המשפט באבעיה. הצדדים יכולים אומנם לבקש זאת ממנו, אך הדבר נתון לשיקול דעתו הבלעדי, אם לפנות לבית המשפט. לבעלי הדין אין סמכות להגיש אבעיה לבית המשפט במסגרת חוק הבוררות (פר' ס' אוטולנגי בוררות דין ונוהל, מהדורה רביעית ומיוחדת, חלק א', תשס"ה-2005, עמ' 708).

במקרה דנן, הבורר לא פנה לבית המשפט בדרך "אבעיה", אלא המבקשים הם שפנו בנימוק כי הבורר היפנה את הצדדים. כאמור, לבעל דין אין סמכות לפנות לבית המשפט, ולפיכך דינה של הבקשה להידחות.

למעלה מן הצורך נוסיף, כי ספק רב אם לבית משפט זה סמכות לדון בבקשה.

סעיף 79ב(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן - "חוק בתי המשפט"), קובע, כי בית משפט הדן בעניין אזרחי רשאי, בהסכמת בעלי הדין, להעביר ענין שלפניו, כולו או מקצתו, לבוררות, וכן רשאי הוא, בהסכמתם, להגדיר את תנאי הבוררות. סעיף 79ב(ג) לחוק האמור קובע כי הוראות חוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן - "חוק הבוררות") יחולו על בוררות לפי סעיף 79ב' לחוק בתי המשפט. כן נקבע כי הגדרת "בית משפט" שבסעיף 1 לחוק הבוררות "יהיה בית המשפט שהעביר את הענין לבוררות". כיוון שבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו הוא שנתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה שבין הצדדים, לרבות למינויו של הבורר המוסכם בין הצדדים, כאמור בסעיף 9(ג) להסכם הפשרה, אזי הסמכות העניינית, ובמקרה דנן גם המקומית, ליתן הוראות לבורר, איננה בתחום סמכותו של בית משפט זה, אלא לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

ער אני לכך, כי בקשה לביזיון בית משפט, שהגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, הועברה לדיון לבית משפט זה (בש"א 4166/07), אך הבקשה למתן הוראות לבורר איננה במסגרת הבקשה לביזיון בית המשפט, וכך גם הסכים ב"כ המבקשים בכותבו כי "הבקשה דנן נפתחה כבקשה בפני עצמה ומתייחסת רק לעניין הבוררות שבין הצדדים" (סעיף 3 לתגובתו).

המורם מן האמור לעיל הוא, כי דין הבקשה להידחות.

המבקשים ישאו בשכ"ט עו"ד של המשיבות בסך של 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ו באלול תשס"ז (9 בספטמבר 2007), בהעדר הצדדים.

הוקלד ע"י לאה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: